עקרון האיטיות

 

בעקרון האיטיות מומלץ להאט בכל פעולה ופעולה כדי להרגע, להבחין ולבחור. האיטיות מלאת שימת הלב מאפשרת ליסוד החי לקשור קשרים שנותקו בעדינות וברכות .

 

הרבה מאוד מהקשיים שלנו בעולם המודרני נובעים מדומיננטיות בולטת של האונה השמאלית של המוח. אונה שהיא זריזה, חכמה , אנליטית, מילולית, מתזמנת, פורטת לפרטים ושופטת. האונה הזו דומיננטית ביחס לאונה הימנית, שהיא חזותית, מוסיקלית, אינטואיטיבית, מזהה מכלולים, נטולת מושג זמן, איטית ונינוחה. חוסר האיזון בין האונות יוצר קשיים מרובים ביניהן: חוסר שקט פנימי, שיפוטיות, שיפוטיות עצמית, דיבור פנימי בלתי פוסק, אובססיביות, חרדה, שתלטנות, היצמדות ועוד. האיטיות מסייעת לאונה הימנית לזכות במרכזיות ודומיננטיות זמנית כדי להביא בסופו של דבר לאיזון בין השתיים ולשיתוף פעולה פורה ביניהן. הקושי להאט נובע מחוסר הרצון של האונה שמאלית לוותר על השליטה שלה. האפשרות לאלץ אותה לזמן מה לעשות כך מאפשר לה לנוח וגם לנו – לראות דברים שניתן להבחין בהם רק מזווית ראייתו של הצב.

 

כאשר נעים באיטיות ניתן להבחין בדברים יותר עדינים וקטנים. כשאני הולך בדרך מסוימת אני חוֹוה יותר, מבחין יותר, מעורב יותר, נוגע יותר, מאשר כשאני חולף באותה דרך דוהר בכלי רכב ממונע או אף רכוב על סוס דוהר. אמת, ליעד (אם יש כזה) אני אמנם מגיע מהר יותר אך בדרך הייתי נוכח פחות, וגם הקדשתי לדרך עצמה פחות זמן. היכולת להבחין בדברים העדינים, השקטים והנחבאים אל הכלים, חשובה ושימושית מאוד. את היסוד החי כמעט אין לי סיכוי לגלות מגבו של סוס ובודאי שלא בקצבה של המכונה. אם אני מעונין להכירו וליצור עמו קשר אני חייב להתאים את עצמי לקצב שלו ולסולם הצלילים שלו. אם אני מעוניין להיות מוביל של חיי ולא להיות מובל ע״י הנסיבות ודרקוני הרגשות אני צריך לזהות התרחשויות כמעט בעת לידתם. רגשות עדינים וקטנים יותר קל להכיל, לנהל ולתעל מאשר רגשות עוצמתיים וסוחפים; כך גם אירועים והתרחשויות בין-אישיות וחברתיות. האיטיות מאפשרת להנות מיופיו של פרח אחד, מתנועתו של פרפר אחד, ומהמיה של גל אחד. לעומת זאת בקצב מהיר, אם בכלל הצלחתי להבחין בישויות הנבדלות והבְּדִידוֹת, אני מְתַיְּיגַם כמידע המנותק מתחושה ומרגש. בקצב האיטי אני יכול להנות מתנועות עדינות של גופי, להקשיב לקולות פנימיים העולים ממנו, ללמוד חוכמה הצבורה בגוף וממתינה רק לי לעשות בה שימוש.

 

הקצב האיטי יוצר שקט – שקט פנימי וחיצוני, שקט שלעיתים אנו נוסעים הרחק כדי לחפשו, ולעיתים נדירות אף מוצאים אותו, אם שיננו באופן משמעותי את הקצב שהגענו איתו. השקט הזה מאפשר לנו לשמוע דברים שברעש הולכים לאיבוד; רעש חיצוני הנולד מחיים אינטנסיביים ורעש פנימי הנולד מהדיבור הפנימי הבלתי פוסק. השקט של האיטיות אינו מאיים על השמיעה אלא מגביר אותה. הוא מאפשר לנו לשמוע את קולו של היסוד החי שהינו אחת הישויות השקטות ביותר. האיטיות מאפשרת לנו להקשיב וגם לשמוע את היסודות החיים בכל , באבן, בפרח, בנמלה ובשכן שלנו. האיטיות מאפשרת לנו באופן פרדוקסלי להתגבר על הבדידות.

 

הרחבה על עקרון זה ניתן למצוא בספר לחיות את היסוד החי