עקרון הממשות

עקרון הממשות מעוניין לאפשר לאדם להבחין, לראות ולקבל את הדברים כפי שהם לעצמם ללא השלכה ומעורבות אישי ת . עקרון הממשות מנסה להנחות את האדם להלך על חבל של היזון חוזר עם המציאות, חבל שבהתחלה ניראה דק אך עם הנסיון הופך לקרקע איתנה. עקרון הממשות מלמד את האדם לא לנהל את חייו בראש בלבד, כלומר חיים של מחשבה ורגש בלבד אלא להפגיש את המחשבות והרגשות עם המציאות ע״י עשייה. מה שאני חושב על המציאות או מרגיש כלפיה אינם המציאות בכללותה אלא חלק קטן ממנה. רגשותי ומחשבותי הם עוד מספר אובייקטים הפועלים במציאות מתוך רבים אחרים. יחס של היזון חוזר ביניהם לבין המציאות מקנים לאדם אישור לקיומם ואמיתותם של המחשבות והרגשות מחד גיסא, יחד עם זאת ההיזון החוזר מקנה לאדם יכולת להבחין בחוסר הזהות וההקבלה בינו לבין מחשבותיו ורגשותיו.

אדם אינו סך רגשותיו ומחשבותיו, הוא הרבה יותר מכך. עקרון הממשות מיועד לשרת אנשים לכודים בתוך עצמם, אנשים שאינם מסוגלים להבחין בצורה מלאה או חלקית בין עולמם הפנימי לעולם החיצוני. ולחלופין עקרון הממשות מסייע לחבר אנשים לכודים מחוץ לעצמם אל עולמם הפנימי: רגש, דמיון ומחשבה. המפגש עם העולם החיצוני האדיש כלפי האדם, כשם שהטבע אדיש כלפיו, מאפשר לאדם לבנות מישור יחוס ולזכות לאישור לקיומו. מישור היחוס עוזר לאדם להגדיר את גבולותיו, ועקרון הממשות עוזר לו להתייחס בריחוק בריא למחשבותיו ולרגשותיו. עקרון הממשות עוזר להבחין בין יחס אדיש של הזולת כלפיו לבין יחס מלא כוונה חיובית או שלילית. הוא עוזר לאדם לזהות מגע – מה הוא, מתי הוא קורה באמת ומתי הוא רק העמדת פנים או זיוף. מישור היחוס עוזר לו להבחין בין רצון, שהוא כרגש וכמחשבה, מהות חולפת, לבין צורך שהוא ממשות שאי אפשר בלעדיה ( עקרון הצורך ). האדישות של המציאות לקיומו של האדם יכולה מצד אחד להוביל ליאוש ותחושה של חוסר טעם בחיים, ומאידך גיסא יכולה לדחוף את האדם לבחור ( עקרון הצומת ) בהקנית משמעות לחייו. משמעות הנולדת מתוך מפגש עם המציאות ועשייה; עשייה ׳אדישה׳ – לא עשייה למען משהו אלא עשייה כתנועה, המשתתפת בתנועה העולמית, תנועת היסוד החי באשר הוא. גישה זו אינה קובעת שיש עשייה חשובה יותר מעשייה אחרת. קיים היזון חוזר בין התנועות השונות ללא היררכיה וללא מעמד.

 

בתרגילים של שיטת אלטשולר יש נסיון להקפיד לשמור על עקרון זה. אם נעשית עבודה מילולית היא תשולב במפגש גופני עם אובייקטים ממשיים – כגון אבנים, עצים ועוד. גם העבודה היצירתית תדגיש את האספקטים הפיזיים של היצירה ולא רק את המרחב הסימבולי והמשמעי. יושם דגש על ציור כפעולה מוטורית קונקרטית , שהגבול של המצע הציורי הוא גבול ממשי ולא וירטואלי. יצירה ברמת הפשטה גבוהה מעצימה את ההתייחסות לאספקטים הקונקרטיים שלה: משקל, גודל, צבע, קצב ועוד, ולכן תרגילי היצירה בעקרון הם מופשטים. השיחות ילוּוו בתהליך אימות מול אספקטים שונים של המציאות והשינוי יתבטא וייבחן לא בהרגשה שונה אלא גם בהתנהלות מעשית שונה. המקום החשוב של הטבע בשיטת אלטשולר נולד מההכרה שהטבע עצמו הוא המורה הטוב ביותר למפגש עם הממשות, זירה מוצלחת ביותר להיפרד מרגשות שמקורם בעולמנו הפנימי כגון אשמה, חרטה, יסורי מצפון, חרדה ועוד. הרחבה בנושא תמצא במאמר טבע שינוי וממשות.)

עקרון הממשות מתעלם בכוונה מהדיון אדיר הממדים בתורת ההכרה והתפיסה. הוא מתייחס בפשטות טבעית למושג מציאות וליכולת שלנו לתפוס אותה .
מעורבות אישית- הפילוסופיה הבודהיסטית והפרקטיקה מרכזים תשומת לב מרובה סביב הצורך לראות את הדברים כפי שהם לעצמם כאחד מהפתרונות החשובים במיגור הסבל. עקרון הממשות של שיטת אלטשולר ממשיך בנתיב זה.