ארגז הכלים

תנועה מתבוננת

 

הקול הפנימי , קולו של היסוד החי, אומר את דברו בשפת הגוף. כדי לזהות את היסוד החי יש להקשיב לקול הפנימי, להקשיב לקולות הגוף כולו. כדי ליצור עמו דיאלוג יש להגיב לקולו, להגיב – משמע להתנועע, לעשות . תנועה מתבוננת היא כלי נוסף בעזרתו אפשר ללמוד ולתרגל דיאלוג זה. הכלי הזה מציע אפשרות לגשר על המתח הדיאלקטי לכאורה שבין הגוף לבין הנפש או הרוח. לא מעט מיסטיקנים ואנשי דת מטיפים לנחיתות הגוף למול הנפש והרוח. הם שותלים בתודעתנו, ודי בהצלחה, את האמונה בקיומה של מערכת יחסים היררכית בין שלוש המערכות כשבפסגה עומדת הרוח. לעומתם המטריאליסטים למיניהם גם הם בעד היררכיה, מקדימים את הגוף על צרכיו לכל השאר. שיטת אלטשולר כאמור דוחה את הגישות ההיררכיות, תומכת בהתבוננות אקולוגית ומדגישה את הקשר של היזון חוזר כתבנית יסודית. ע״י כלי זה היא מדגישה את השילוב של הגוף בתהליך הלימוד, בתהליך ההתרחבות של היסוד החי. האמונה הבסיסית שעומדת מאחורי עיצוב הכלי היא, שהגוף הוא ידידו הטוב של האדם, והגבולות והמגבלות שהוא מציג בפניו הם תנאי הכרחי ליכולתו של האדם להתרחב ולהתפתח. ללא גבול לא תיתכן התרחבות, ללא גבול לא תיתכן מנוחה. קולו של היסוד החי הבא לידי ביטוי בגוף הופך אותו למתווך שאין שני לו בין האדם לבין עצמו ובין האדם לבין סביבתו. כדי לאפשר להנות מעבודת התיווך שלו וממסריה רצוי ואף נדרש ללמוד את שפתו של הגוף. יתרון גדול טמון בגוף ובחוכמתו – הוא יתרון הוותק. כל בני האדם למדו לנוע ולחשוב בשפת הגוף הרבה לפני שלמדו להרגיש ולחשוב. אפשר לנצל חכמה זו, שלא פעם מתעלמים ממנה בהיותה מובנת מאליה, להרחיבה ולשלבה בתנועת הרגש, ההגיון והרוח. למשל, בעזרת תנועה מתבוננת ניתן לחבר בין גמישות תנועתית לגמישות רגשית או מחשבתית ולשפר את השתיים האחרונות. הגוף בד״כ הרבה יותר איטי בלימוד של דבר חדש ודורש תרגול ממושך לשם הפנמת תבניות חדשות. לעומת זאת, בכיוון ההפוך – ידע, שנרכש בגוף במשך השנים, יכול להלמד במהירות גדולה יותר ע״י הנפש והרוח. כלי זה משתמש בהבדלים אלו להנות מידע ותיק וקיים כדי לתרגל את הנפש והרוח.

 

הכלי מאחד תחת קורת גג אחת סדרה ארוכה של תרגילי תנועה גופנית ותשומת לב לגוף, שלוקטו והותאמו לעקרונות שיטת אלטשול ר . ברור, שהגוף משתלב בכל פעילות האדם, ולכן רק טבעי שהכלי הזה ישתלב גם כחלק מעבודה עם כלים אחרים. הגוף הנע והמתבונן הוא חלק מהטבע ולכן הוא משתלב בקלות בעבודה בטבע ועמו. כמו כן היצירה הפלסטית לסוגיה היא בראש ובראשונה מעשה מוטורי. החזרת תשומת הלב אל הגוף בזמן המעשה היצירתי בכלי עין יד עין משלב את שני הכלים. התנועה המתבוננת נשזרת בעדינות אל הכלי מילה שיח ומעבר עם החזרת הפוקוס בעת השיח אל התנועה הפנימית בתוך הגוף או שימוש משמעותי בתנועות גוף בלתי רצוניות או סתמיות כדי להקנות אחיזה בתבניות רגשיות.

 

עיקר הפעילות עם הכלי היא גופנית ודוממת על כן בחרתי בתרגיל אחד לדוגמא בתקוה שבעזרתו אוכל להמחיש את אופן השימוש בכלי זה וההגיון העומד מאחוריו. דוגמאות נוספות נפרשות לעיני הקורא בחלק מהסיפורים האישיים המוצגים במקומות שונים בספר. לאחר קריאתם אפשר לחזור לעיין בקטע זה כדי להעמיק את ההבנה.

תרגיל האיטיות קיבל את השראתו משני מקורות: מדיטצית ההליכה הבודהיסטית ומספרו של פאולו קואלו ׳יומנו של מכשף׳. הנחיות התרגיל הן: לך יחף, לאט ככל יכולתך, שים לב לאופן שבו רגליך נוגעות באדמה. שים לב ליציבת גופך: אגן ירכיים, גב, בית חזה, ידיים, צוואר וראש. שים לב שהנך נושם, אם שמת לב שבעקבות הריכוז שכחת לנשום אנא חזור לנשום. אתה יכול לצעוד בעיניים פקוחות או עצומות. אין חשש שבעיניים עצומות תיתקל בדבר מה, כי ההליכה איטית כל כך, שלא יקרה דבר גם אם אכן תיתקל. אם בזמן ההליכה אתה מאבד את שיווי משקלך פסק את רגלך והמשך לצעוד. צעד כך במשך עשר דקות. אם מסיבה כל שהיא נמאס לך התרגיל באמצע, מעצבן אותך או מכעיס אותך, האט את תנועתך והמשך. ראה מה קורה, מה אתה חש. אם שוב אתה מגלה התנגדות לתרגיל האט פעם נוספת. אם לאחר פעמיים שהאטת אתה עדיין מתקשה לעשות את התרגיל, אנא אל תלחם בעצמך, אל תתאמץ, פשוט סיים את התרגיל.

 

הבה נבחן את הנחיות התרגיל. ההנחיות מבקשות את המתרגל ללכת – לנוע, אך מבקשות ממנו להאט. ההאטה מאפשרת לו פנאי לשים לב ולהבחין בתחושות גוף ורגשות שמתחוללים בתוכו. אך בראש ובראשונה היא עוזרת להעביר דומיננטיות מהאונה השמאלית אל האונה הימנית. המעבר לאונה הימנית הוא מעניין מאוד ובעל רווח משמעותי. התחושות האפשריות של שעמום, עצבנות או חוסר שקט הן נסיון של האונה השמאלית לשמור על דומיננטיות. ההנחיה להאט עוד יותר מגייסת למעשה את האונה השמאלית נגד עצמה. ההבחנה ברגשות הלא נעימים משלבת את פעילות שתי האונות. ההבנה, שתחושות אלה הן מאבק לשליטה, מתבצעת ע״י האונה השמאלית והיא גם נותנת את ההנחיה להאט. מנסיוני גיליתי שבד״כ אחרי כ7-5 דקות מצליח האדם להעביר את הדומיננטיות לאונה הימנית. בשלב זה הוא מתחיל לגלות ענין בחויותיו, תחושת הזמן נעלמת ובחלוף 10 הדקות הוא מופתע שכבר הסתיים זמן התרגיל. תרגול מתמשך של תרגיל איטיות מקצר את זמן המעבר בין האונות ואת משך המאבק. התרגיל הוא פשוט ביותר והרווח בצידו הוא ביחס הפוך לפשטותו. הצעידה האיטית היא מעין מדיטציה המעבירה את הפוקוס מפעולת ההליכה ממוקדת המטרה לפעולת התנועה עצמה. ככל שהתנועה איטית יותר ניתן להבחין באינפורמציה עדינה יותר. בתרגיל זה בלבד ניתן לתרגל את כל חמש הפעולות של שיטת אלטשולר: תשומת לב, הבחנה, מנוחה, בחירה ולימוד – ולשכללן. תרגול נשנה מייצר תהליך שלם. בהתחלה, עבור רוב האנשים, עשר דקות של צעידה ללא תכלית נראית זמן ארוך מאוד או אפילו משימה בלתי אפשרית. מתן הקביים של האטה עוזר מאוד עם הכניסה לשדה הקרב בין האונות. בפעמים הראשונות ההישג של סיום עשר הדקות ניראה מעין הישג, וההפתעה שהן הסתיימו בד״כ מרגשת ונעימה. בשלב זה של התרגול נחשף התלמיד לכוח שיש ל עקרון האיטיות כתשובה לסערה הפנימית וחוסר סבלנות. כבר בשלב זה הוא שם לב לתנועותיו, ומבחין בתבניות נוקשות וקיפאון בגוף. בנוסף הוא מבחין גם כן בתחושות האי-נוחות הרגשית הצפים בקרבו: כעס, שעמום או ביקורתיות. ההבחנה גוררת בעקבותיה בחירה , אפשרות לבחור איך להגיב לגילויים: לשנות את תנוחת הגוף וכיצד, לשנות את קצב ההליכה או את כיוונה. כמו כן המעבר מהאונה השמאלית הנמרצת אל האונה הימנית היותר נינוחה מפגיש את האדם עם המנוחה – מנוחה בתנועה. התהליך כולו ואפילו הראשוני ביותר הוא לימודי. האדם לומד להקשיב לגופו ולרגשותיו ולומד להגיב ביותר מדרך אחת, הוא לומד איכות אחרת של מנוחה שאינה העדר עשייה או חופשה בבית מלון. הכוח האטרקטיבי של תרגיל כזה הוא בהיותו בראש ובראשונה מעין תרגיל הרפיה שתוצאותיו הכוללות הן נעימות ומזמינות להתנסות חוזרת. החזרה על התרגיל מספר פעמים מעבירה את המתרגל למרחב לימודי חדש, הביטחון הראשוני כבר נרכש והוא יכול לזמן ביתר קלות את האונה הימנית לחזית הבמה. הוא מאפשר לעצמו להתנסות בהליכה בדרכים שונות אחורה או הצידה; הוא יכול לפגוש בשקט את הפחד מאובדן השליטה, מאובדן ההתמצאות במרחב ולבחון את תגובותיו; הוא יכול לתור אחר אפשרויות נוספות של תגובה ולבחון אותם בסביבה דינמית אך בטוחה יחסית. הרחבת התרגיל ופיתוחו מאפשרים להרחיב את תכני הלימוד.

 

אפשר לשלבו בצורה מוצלחת עם הכלי בטבע ועם הטבע , למשל ע״י ביצועו בסביבות שונות כמו על אדמה קשה או על חול, על קרקע מרופדת בדשא או לחלופין במרבד מחטי אורן. אפשר גם לבצעו בתנאי מזג האוויר שונים. כיוון נוסף של שילוב הכלים הוא ביצוע ההליכה כשאבן נבחרת מוצמדת למקום מסוים בגוף. האבן מהווה בד״כ מעין מגבר של תדרי המרחב ומחזקת את תחושת החיבור למרחב על הישויות הנמצאות בו, ובה בעת מקרקעת את האדם ומחברת אותו לאדמה. יתרונו הגדול של תרגיל האיטיות שאינו דורש נוכחות של מורה או מנחה ואדם יכול לבצעו לבדו בכל מקום גם כששטח התנועה מצומצם ביותר. אני נוהג לתת אותו כחלק ממשימות הבית של התלמיד.

 

תרגיל האיטיות ממחיש בפשטות איך הכלי של תנועה מתבוננת מקנה אפשרות תרגול של מבחר מעקרונות השיטה כגון עקרון האיטיות , העשייה , שינוי יתכן רק בתנועה , השקט , עקרון הצומת וכמובן את חמש הפעולות .

 

ליקוט והתאמה

 

הכלי הזה עושה שימוש בראש ובראשונה בתרגילים בודהיסטיים הקשורים בתשומת לב – mindfulness, בנשימה ובמדיטציה מונחית ואנליטית. כמו כן משלב תנועות, תרגילים ועקרונות מברימה ( breema ) ושיטת פלדנקריז אשר רכשתי והתנסיתי בהם כתלמיד. כמו כן אני משלב תובנות ותרגילים שנחשפתי אליהם כתלמיד ב somatic experience . לכל אלה שלמדתי מהם ידע זה אני מודה מקרב לב. על אף שאיני מורה מוסמך לאף לא אחת משיטות הללו, אלא תלמיד, ואולי בזכות זאת, לקחתי לעצמי את הרשות להתאים את הידע הנ״ל לעקרונות שיטתי לטובת תלמידי במסעם אל היסוד החי.