עקרון הצומת

עקרון הצומת קשור קשר הדוק לנושא הבחירה. הנחת העבודה בשיטת אלטשולר היא ש 95% מהעניינים בחייו של אדם אינם עומדים לבחירתו והם נקבעים בלא שעומדת בפניו האפשרות להשפיע עליהם. אך 5% הנותרים הם בידיו ובאפשרותו לבצע בחירה לגביהם או לא. אם האדם בוחר את הרוב מתוך חמשת האחוזים העומדים לרשותו הוא חש שהוא משפיע על חייו והוא אדון להם, הוא חש תחושה חזקה של אנושיות הוא מרגיש שהוא חי חיים מלאים. לצערי, לא מעט אנשים משקיעים מאמץ לא מבוטל לבחור בתחום שאינו ניתן לבחירה ומוותרים בקלות על הבחירה בתחום בו היא אפשרית ( 5% ).

 

המרחב ממנו ניתן להבחין באפשרויות, בדרכים האפשריות, ובמסגרתו ניתן לעלות על נתיב לכיוון אחת מתוך האפשרויות הנראות, נקרא צומת. לא פעם חולף האדם על פני צומת בלי להבחין בתכונה זו של המרחב, של היות צומת. התקדמות איטית מאפשרת לזהות דברים רבים שבמהירות רבה לא ניתן להבחין בהם. מכאן שמימוש עקרון הצומת ושיפור היכולת להבחין בצמתים נשענים על עקרון האיטיות . עקרון האיטיות מאפשר גם תנועה בין רמות החופש בצומת לאחר שזו כבר זוהתה. ככל שתהליכים ואירועים מתרחשים יותר באיטיות תחושת השליטה גוברת ומנגנוני הישרדות דוחים את הופעתם בזירת ההתרחשות. קשה יותר לעצור את מנגנוני ההישרדות בשעה שכבר נכנסו לפעולה, אך למנוע מהם להתניע ולפעול קל יותר אם מייצרים סביבה מתאימה, בלתי מאיימת עם רמת שליטה גבוהה.

 

מודעות לקיומו של צומת וזיהויו הוא תנאי הכרחי לשם בחירה, אך אינו תנאי מספיק. אדם יכול לעבור את מרחב הצומת ולזהות את היותו כזה, אולי, אפילו להבחין בשלוש האפשרויות ובכל זאת ולהמשיך ולבחור באפשרות האוטומטית על אף רצונו ובניגוד אליו. שוב, לא די במודעות ובהבנה, יש צורך בתנועה (שינוי כיוון ומנוחה), יש צורך ב עשייה . היכולת לשהות בצומת – קרי מנוחה מהתנועה האוטומטית – היא תנאי הכרחי נוסף כדי לאפשר בחינה אמיתית של האפשרויות, אלו שנראות מיד ואלו שנראות לאחר שהיה ממושכת יותר. השהיה בצומת (המנוחה, ההתרככות ותשומת הלב) מאפשרת באמת לשנות כיוון תנועה אל אפשרות חדשה שהיתה או בלתי אפשרית קודם לכן או בלתי נראית קודם לכן. כל אחד מהכלים בשיטת אלטשולר מושתת בביצוע תרגיליהם על מודעות לעקרון הצומת. הכלים כולם הם מעין זירה אפשרית נוספת לתרגול זיהוי צמתים קיימים ומפגש עם צמתים חדשים מתוך עשייה ותנועה. ההנחיה מחזקת את המתרגל להגדיל את רמת החופש שלו בצומת ולבחור את המתאים לו בהתאם לקולו הפנימי – קולו של היסוד החי. ההתנסות הנשנית מאפשרת להעמיק לתרגל את העקרון, לזהות צמתים יותר קטנים שוב ושוב, לבצע הרחבת רמת חופש בקלות יתר ולבחור את האפשרות ההולמת ביותר את קולו של היסוד החי בסיטואציה נתונה, אך שום רמה של אימון לא תהפוך את המיומנויות האלה לאוטומטיות.

 

הרחבה על עקרון זה ניתן למצוא בספר לחיות את היסוד החי