הסיפור האישי של איתי אלטשולר

סיפור אישי החלמה מפוסט טראומה-PTSD

החלמה מלאה מטראומה -המקורות לגיבוש שיטת אלטשולר

נולדתי בירושלים להורים צעירים, בודדים וניצולי שואה, הורים שילדותם היתה ילדות של מלחמה, של מוות, אובדן, נטישה, רעב ופחד. הורי עשו את המיטב להעניק לי חיים אחרים. ואמנם זכיתי לילדות רגילה; חיי חברה ענפים( כיתה, תנועת נוער, ושכונה) פעילות תנועתית וגופנית מרובה ועשירה, שהייה ממושכת בטבע, ולימודים מלאים ומוצלחים. התגיסתי לצבא מלא אמונה ומוטיבציה עם פרופיל 97 וקב"א גבוהה ( אני מניח). שאפתי לצנחנים אך הצבא רצה אחרת,והציב אותי בחיל השריון. מהר מאוד גיליתי שהרווחתי בגדול, העיסוק במכונאות
ובמכניקה הקסים אותי ונהניתי מכל רגע.

ביום השלישי של מלחמת לבנון הראשונה לאחר 7 חודשים בצבא, נכנס הגדוד שלנו למארב של קומנדו סורי בגזרת ג'אזין והטנק שלנו קיבל פגיעה ישירה, ניצלנו בנס. אני ננטשתי בשטח לזמן מה חשוף לאש האויב עד שבאו לחלצני, החוויה היתה קשה וטעונה וכאן לא המסגרת לפרטה. ביליתי 3 חודשים בניתוחים בבתי חולים ולאחר שבוע בבית הבראה נזרקתי לצבא. עברתי מסע מיסר של השפלות ואכזבות וסימתי את השירות שלי בחיל החינוך .

במסגרת המילואים החזירו אותי לשרת בימ"ח שריון, הסבל במפגש האינטנסיבי עם הצבא הציף את הלם הקרב שכנראה היה חבוי ותוסס בתוכי . כ- 3 שנים אחרי הפציעה התחלתי טיפול פסיכולוגי שבמסגרתו גליתי שאני סובל ממה, שמכונה הלם הקרב והתופעות, שסבלתי מהן כבר תקופת מה התחילו לקבל שם. סבלתי מבעיות בתחושת רציפות בזמן, והמשכיות, מסיוטי לילה, הקאות, מכאבי בטן עזים מגרנות עד עיוורון, התקפי חרדה ובכי, התקפי זעם, וחוסר אונים. תופעות אלו נמשכו מספר שנים וחלקן גם זמן רב אחרי תום הטיפול הפסיכולוגי, ושככו בהדרגה בעקבות מאבק יומיומי.

עם סיום השירות הסדיר נמשכתי בצורה לא טבעית להתעסק בציור- לא כהמשך טבעי לפעילותי ונטיותי הקודמות - והקדשתי לענין שעות מרובות מדי יום. קיבלתי הנחיה מעטה,אך העיקר העשיה והלימוד והתמודדות התבצעו בכוחות עצמי. בדיעבד אני יכול לראות שהציור הווה מבחינתי קרש הצלה בהתחברות ליסוד החי בתוכי, ולכוחות התחדשות, הציור סייע בבניה מחודשת של משמעות החיים ותפיסת הממשות. אך בנקודת הזמן ההיא תפסתי את מכלול העשיה והתופעות שנלוו אליה כתהליך טבעי בהתפתחותו של אומן צעיר. הציור לא הווה מבחינתי אפיק לביטוי עצמי אלא כלי להתבוננות לא מילולית, ודרך למגע ישיר ובלתי אמצעי עם החיים הפיזיים הקונקרטיים. הייתי יכול לעבוד שעות בסדנא ומיד עם צאתי ממנה להקיא או להתעוור. העשיה הציורית שלי מעולם לא התיחסה בצורה ישירה למישור הסבל בו חייתי או לחוויות או למראות מעברי, אלא ניסתה באופן מתמיד להוציא לאור את המהות החיים שבתוכי כדי שאוכל לראות אותה - כל הזמן, כדי שאוכל להאמין בה, כדי שאוכל להעניק אותה לזולת.

ההתמודדות עם האימה, הנטישה האכזבה והניכור שחוויתי, עם הפציעה ואחריה הצטרפו למורשת המשפחתית שלי; והגבירו את העוצמה והנטל אלפי מונים. לא התמודדתי רק עם המטען האישי שלי אלא גם עם האימה והפחד הקיומי שהביאו הורי מאירופה וינקתי ללא דעת בילדותי. גשטלט האימה היה כבד מנשוא ודרש ממני התמודדות בין דורית.

בצעדי צב ובאומץ שהיום אינו נהיר לי פיצחתי אחד לאחד את מפתחות האימה. ההתמודדות היתה בלתי מילולית בעיקרה, התמודדות של עשיה קונקרטית בלתי מתנסחת ואמיתית, אשר לימדה אותי להכיר את מהות החיים להאמין בקיומה הממשי האוביקטיבי, להתחבר אליה ולשאוב ממנה כוח ולבסוף לבצע בחירה מודעת - בחירה בחיים .

התהליך עצמו היה בלתי מילולי בעיקרו, אך לימים בזכות הבית שממנו באתי וכישורי האינטלקטואלים הצלחתי למלל את החוויות שעברתי, כדי להסביר לסביבתי הקרובה. עיצוב התהליך ברמה התודעתית, המילולית הוא שאפשר לי מאוחר יותר להנחות אחרים בדרך בה הלכתי.

תהליך הבחירה בחיים שלי נמשך שנים ארוכות וכלל מרכיבים רבים. בראש ובראשונה בחירה, במלוא מובן המילה, בחיים והתחברות אל הרצון לחיות. מאוחר יותר הורבדו מרכיבים כגון: הקמת משפחה והולדת ילדים, שיקום האמון בגוף וביכולתו לשאת אותי, לתמוך בי ולהגן עלי, השתלבות במערך העבודה והפרנסה, סליחה, קבלה והשלמה עם ההורים, סליחה קבלה והשלמה עם המקום שממנו באתי: קהילה וחברה, וחידוש תחושת השיכות.

המהלך הקיומי רב השנים הזה לווה בעשיה בלתי מתפשרת בחיים עצמם: לימוד עצמי של אומנות הציור, עד הפיכתי לאומן פעיל ומציג בארץ ובחו"ל, הוראת ציור לכל הגילאים הן בקבוצות והן כיחידים. סיום תואר ראשון באוניברסיטה וחלק מתואר שני, מציאת בת זוג לחיים והולדת ילדים ותפקוד מוצלח כבן זוג וכהורה, מעבר לחיים כפריים בגליל ובנית בית ( כקבלן). גידול סוסים, רכיבה חופשית ועצמאית. ביצוע הסבה מקצועית לתחום המחשבים עבודה כשכיר ועצמאי, כמהנדס תוכנה וכמורה ורכז מגמה במכללות.

כיום, אני מורה בהצלחה את שיטת אלטשולר, לתלמידים רבים.

הסיפור המלא הינו הפרק הראשון בספר לחיות את היסוד החי .